לוי נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

פסק דין

לפניי תביעה שהוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד). בהתאם לנטען מעדה התובעת כתוצאה מרכב חולף ללא שהיה מגע בינה לבין הרכב. הרכב נסע והתובעת לא רשמה את פרטיו.

הסוגיה בה עליי להכריע היא האם נסיבות התאונה, כפי שתוארו על ידי התובעת נכנסות בגדר סעיף 1 לחוק הפלת"ד.

התובעת, ילידת 30.01.1984, נפגעה בהתאם לנטען כתוצאה מרכב חולף, ללא מגע בינה לבין הרכב הפוגע. פרטי הרכב והנהג אינם ידועים לתובעת. ד"ר רוברט לוי, אורתופד שמונה על ידי בית המשפט, קבע כי כתוצאה מהתאונה סובלת התובעת מנכות אורתופדית בשיעור של 1% לפי סעיף 51(8)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה, נכותה נקבע בשיעור של אפס אחוזים (0%) (לתובעת נקבעו נכויות זמניות).

הצדדים, כאמור, חלוקים בשאלת החבות, בשאלת נכותה הרפואית והתפקודית של התובעת ולנזקיה כתוצאה מהתאונה, ככל שייקבע כי המדובר בתאונת דרכים.

בהתאם לנטען "ביום 03.05.2005, כאשר עמדה התובעת על הכביש סמוך למדרכה, מתוך כוונה לחצות את הכביש, הבחינה לפתע ברכב המתקרב לעברה (להלן: הרכב) ובניסיון להתחמק מפגיעת הרכב פסעה אחורנית, דרכה על תעלת הביוב הסמוכה לשפת הכביש, מעדה ונפלה" (סעיף 3 לכתב התביעה).

בתצהיר עדותה הראשית פירטה התובעת: "ביום 03.05.2005, בשעות הבוקר, לאחר שירדתי מהאוטובוס של עובדי המלונות באילת, בדרכי לעבודתי כמאבטחת בחברת ד.א.ס. אופיר – מרחב דרום, בעודני עומדת על הכביש סמוך למדרכה, בכוונה לחצות את הכביש, הבחנתי לפתע ברכב המתקרב לעברי (להלן: הרכב) ובניסיון להתחמק מפגיעת הרכב, פסעתי אחורה, דרכתי על תעלת הביוב הסמוכה לשפת המדרכה, מעדתי ונפלתי" (סעיף 2 לתצהיר התובעת).

התובעת לא נחקרה בחקירתה הנגדית על נסיבות התאונה.

במסגרת ההליך התקיימו שתי ישיבות הוכחות. בישיבה בראשונה נחקר רק המומחה מכיוון שהתובעת ילדה באותו היום. בישיבה השניה נחקרה התובעת והצדדים נדרשו לסכם טיעוניהם בעלפה. ב"כ התובעת ביקשה להגיש סיכומים בכתב שהכינה לישיבה ולכן ניתנה גם לנתבעת שהות להגיש סיכומיה בכתב, לתובעת ניתנה רשות להגיש סיכומי תשובה. ב"כ הנתבעת ביקש להוציא את סיכומי התשובה של התובעת מתיק ביהמ"ש מאחר שלטענתו חרגו ממסגרת "סיכומי התשובה" המותרים. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים לעניין זה איני סבורה כי סיכומי התשובה חרגו מתגובה לסיכומי הנתבעת.

האם התובעת נפגעה בתאונת דרכים

לטענת בא כוח התובעת בסיכומיה אין חולק כי חוק הפיצויים אין בו דרישה לקיום מגע פיזי בין הרכב לבין הניזוק. מהנסיבות כפי שתוארו על ידי התובעת, נטען כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין פגיעתה של התובעת לשימוש ברכב המנועי ולכן יש לקבל את התביעה תוך קביעה כי המדובר בתאונת דרכים. לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי וגם לא משפטי בין הפגיעה לרכב החולף, בנסיבות כפי שתוארו על ידי התובעת, הן על פי מבחן השכל הישר והן על פי מבחן הסיכון והפנה לאבחנה בין חשש סובייקטיבי לסכנה אובייקטיבית.

בהתאם לחוק הפלת"ד תאונת דרכים הינה:

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; ...

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;

כב' המשנה לנשיאה, השופט (בדימוס) א. ריבלין, בספרו תאונת דרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית 2012, בעמ' 82-83, התייחס לסוגיה שלפניי של העדר מגע בין נפגע לרכב:

"מאורע המזכה את הנפגע בפיצויים אינו בהכרח מאורע בו נתקיים מגע פיסי בין הנפגע לכלי הרכב. החוק אינו דורש מגע שכזה בין הנפגע לבין כלי הרכב "המעורב" בתאונה. לפיכך, הולך רגל הנופל בעת חציית הכביש בהשפעת כלי הרכב שחלף בקרבתו ונפגע – פגיעתו תחשב כפגיעה שבאה בעטיו של מאורע המהווה תאונת דרכים, אף שלא נתקיים מגע פיסי בין הרכב לבינו ... חייב שיתקיים גם קשר סיבתי בין השימוש ברכב, או בין הניצול של הרכב, לבין הנזק שנגרם ... המבחן פיסי אינו המבחן הקובע כי אם מבחן הסיכון; יש לבחון אם המאורע שהתרחש הוא חלק מסיכוני הדרך."

במקרה שלפני, כאשר לא היה מגע פיזי בין התובעת לרכב, יש לבחון איפוא האם קיים קשר סיבתי ישיר בין הרכב החולף הנוסע לנפילתה של התובעת והנזק שנגרם לה. מבין שלושת המבחנים האפשריים לקביעת קשר סיבתי משפטי – מבחן השכל הישר, מבחן הצפיות ומבחן הסיכון – העדיף ביהמ"ש העליון את מבחן הסיכון, בו משולבים שיקולי מדיניות משפטית ושכל הישר (ראו ע"א 358/83 שולמן ואח' נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 853, 869-874).

בתי המשפט הכירו בתביעות המקיימות את דרישת חוק הפלת"ד במצבים בהם לא היה מגע פיסי בין הנפגע או הנפגעת לבין הרכב. כאשר נמצא כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי. כך בת.א. (נצ') 14894-02-09 איבגי נ' קרנית (מיום 19.05.2013). שם נפגע רוכב אופניים, בנסיבות בהן רכב שיצא מחנייה חסם את נתיב נסיעתו ולכן הוא הסיט את הכידון ופגע במדרכה, נפל ונחבל. נקבע שם כי הנפגע אשר נסע במרכז הכביש לא היה מסיט את אופניו לשמאל אלמלא יצא הרכב מהחניה והיווה סיכון משמעותי. בת.א. (י-ם) 5013-07 יהנה בת ציון נ' שמעון דהן (מיום 04.03.2012) נקבע כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין התדרדרת הרכב אל תוך חצרה של התובעת (הנפגעת) לבין הטראומה הנפשית שנגרמה לה. זאת על אף שלא היה מגע בינה לבין הרכב. בת.א. (מחוזי י-ם) 736/95 עדרי נ' קרנית (מיום 03.07.1996) הוכר אירוע נפילה מסוס שנבהל מרעש טרקטורון שעבר בסמוך, כתאונת דרכים ככיוון שנתממשו סיכוני הדרך. בת.א. (י-ם) 3623/06 מזרחי יהודית נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (מיום 12.03.2007) נדחתה תביעה של נפגעת שמעדה כאשר ירדה מהמדרכה לכביש לעבר אוטובוס שעצר מספר מטרים מן המדרכה. שם במהלך הירידה מהמדרכה חשה התובעת בכאב ברגלה, מעדה ונפלה. נקבע כי לשימוש באוטובוס לא הייתה השפעה כלשהי על נפילת התובעת. התובעת נפגעה במהלך ירידתה מהמדרכה ולכן בית המשפט דחה את התביעה.

הנתבעת הפנתה בסיכומיה לפסקי דין בהם לא הכירו בתאונה כתאונת דרכים. אולם מקרים אלו נבדלים מהאירוע שבעניינו. בע"א (ב"ש) 1130/04 סמעאן נופי ובניו בע"מ נ' קרנית (מיום 10.11.2005) נקבע כי המשיב נפגע מנפילה לבור לא מגודר מאחר ונבהל מנתזי בטון. נקבע כי הפגיעה במשיב לא התרחשה כתוצאה מהפעלת הכוח המכני של מערבל הבטון אלא כתוצאה מהסיכון שיצר הבור, שלא היה מוגדר באתר הבנייה. בת.א. (טב') 3509/99 גוטליב נ' קנטור (מיום 25.06.2000), שם נהגה התובעת בקולנועית בכביש צר נטען כי היא נבהלה מרכב חולף, סטתה עם הקולנועית והתהפכה בשל בור. שם נקבע כי התובעת ידעה על נוכחות הרכב בזירת האירוע וכי ניתן להניח שהתובעת נסעה בכביש ליד ביתה עם הקלנועית פעמים רבות ונסעו מולה רכבים אחרים שלא גרמו לה להיבהל וליפול מהקלנועית. ביהמ"ש קבע כי נגרמה לתובעת בהלה סובייקטיבית שגרמה לה לפעול כפי שפעלה ואולם לא היה גורם אובייקטיבי בנהיגת הרכב אשר גרם או היה אמור לגרום לאותה בהלה. ת"א (הרצליה) 953/85 אהרוני נ' קרנית (צלטנר, תוספת שניה, עמ' 190(א)) הולך רגל טען שחש בהדף אוויר שנגרם מרכב חולף ואיבד את שיווי המשקל בהליכה, וכתוצאה מכך נפל. במקרה זה העיד בוחן תנועה שכדי שהדף אויר יפיל אדם צריך אותו רכב להיות כבד מאוד ולנסוע במהירות גבוהה. נקבע כי התובע הקפיד ללכת בצד השמאל וניתן היה לחוש ברכב כבד מאוד שבא לעומתו. כב' השופטת דיבון לא שוכנעה שהדף האוויר היה כזה שהוא בפני עצמו הפיל או גרם לנפילת התובע. בע"א (ת"א) 4049/04 מיטב מור חיים נ' קרנית (מיום 13.12.2005) שאישר את פס"ד מהשלום ת"א (כ"ס) 688/03 מור חיים צביה נ' כלל (מיום 04.11.2004) (להלן: "מיטב מור"). באותו מקרה הנפגעת קטינה בת אחת עשרה (11) תוך כדי חציית הכביש חזרה על עקבותיה, נתקלה בדוושת האופניים ונפלה. בית המשפט קמא ראה לנכון לציין שהקטינה לא הזכירה בעדותה את הרכב החולף במהירות ואת הבהלה שאחזה בה כסיבה לנסיגה ולנפילה וכי הסיבה לנפילתה הייתה ההיתקלות של רגלה בדוושת האופניים בעת שהייתה על הכביש וחזרה אחורנית ובכך לא קשרה את אירוע נפילתה לרכב מסויים, נקבע:

"בנסיבות העניין לא היה די בשימוש במלים "בהלה" או "פחד" בתצהיר שניסחה עורכת דין ... כדי לשכנע, על פי עדותה היחידה של בעלת הדין, שהבהלה והפחד הם שגרמו לה לחזור, להסתבכות רגלה בדוושה ולנפילתה. באותה מידה אפשר לסבור שהמערערת שראתה תנועה ערה בכביש, שיוותה לנגד עיניה את עצת הוריה, כפי שהזכירה בתצהירה, והחליטה לשוב על עקביה ולהמתין עד יעבור זעם. לא בכדי סבר בית משפט קמא שאם השפעת הבהלה והפחד היו הגורמים העיקריים לנפילתה של המערערת, היה ניתן לכך ביטוי כלשהו במהלך עדותה והיא הייתה מזכירה את הדברים בחקירתה הנגדית, בצורה זו או אחרת".